יש רגעים שבהם אנחנו חווים סערה פנימית: רגש מציף, תחושת חוסר שקט, מועקה לא מוסברת… לפעמים קשה לשים את האצבע על מה בדיוק כואב, אך הגוף מרגיש, והלב מבקש תשומת לב.
בתוך אחת הסערות האלו, ממש בלב תקופת הקורונה, גיליתי את הדרך שלי פנימה.
הבית היה כאוטי: שני ילדים קטנים בסגר, בעל עובד, ואני, ברגע אחד, הרגשתי שאני לא "חיונית". בתוך חוסר השקט הזה, גיליתי אי קטן של רוגע, גיליתי את פרחי הבאך.
משהו בתמציות הפשוטות והטבעיות האלו דיבר אליי. לא נדרש הסבר ארוך, רק הקשבה. ומשם נפתח בפניי עולם רגשי עמוק, רך ומדויק, שהפך להיות גם הגשר לעולמם הפנימי של מטופלים רבים.