אחרי חודשיים של חופש ועוד תקופה של חגים, זמן משפחתי, חוויות ושינוי בשגרה, מגיע הרגע שבו חוזרים למסגרות.
עבור ההורים, החזרה לשגרה יכולה להביא איתה תחושת הקלה. פתאום יש שעות קבועות, מסגרת, סדר יום ותחושה שהחיים חוזרים למסלולם,
אבל עבור הילדים, המעבר מחופש למסגרת יכול להיות מורכב הרבה יותר.
יש ילדים שמתרגשים לקראת החזרה לגן או לבית הספר, אחרים ממש לא רוצים לחזור, ויש ילדים שמרגישים בו-זמנית גם התרגשות וגם חשש.
חשוב להבין, חזרה למסגרת היא לא רק שינוי בלוח הזמנים. עבור הילד זהו מעבר רגשי
במהלך החופש הילדים מתרגלים לקצב אחר. הם הולכים לישון מאוחר יותר, קמים בשעה אחרת, נמצאים יותר עם ההורים, פוגשים משפחה וחברים ויש להם יותר חופש לבחור מה לעשות ומתי.
ואז, כמעט בבת אחת, מגיעה מסגרת עם שעות קבועות, דרישות, משימות, פרידות, מפגשים חברתיים וכללים.
הילד חווה את כל התחושות שמתעוררות בו, אבל הוא עדיין לא תמיד יודע להסביר אותן במילים, הוא אולי לא יודע לומר:
"אני חושש מהשינוי",
"אני מתגעגע לחופש",
"אני מפחד שלא אצליח",
"קשה לי להיפרד ממך"
במקום זאת, הגוף וההתנהגות מתחילים לדבר במקומו.
הקושי יכול להופיע בדרכים שונות, למשל:
הילד לא בהכרח "עושה דווקא". פעמים רבות הוא פשוט מתקשה להתמודד עם המעבר וזקוק לעזרה שלנו
אחת השאלות שהורים רבים שואלים היא:
"איך אני יודעת אם הילד שלי באמת חושש מהחזרה לגן או לבית הספר?
אז תמיד אני ממליצה להתבונן ובילד ובשינוי שחל בו.
אם ילד שבדרך כלל נרדם בקלות מתחיל להתקשות להירדם, אם ילד עצמאי מתחיל להיצמד יותר, או אם ילד רגוע הופך להיות כעוס ומתנגד יותר, אלה יכולים להיות סימנים לכך שמשהו מעסיק אותו.
כדאי להתעניין במה שקורה מתחת להתנהגות ולשאול בעדינות:
"מה אתה חושב שיהיה כשתחזור לגן?"
"מה הכי משמח אותך לקראת החזרה?"
"יש משהו שמדאיג אותך?"
"יש משהו שהיית רוצה שאעזור לך איתו?"
לפעמים דווקא שאלה פשוטה פותחת דלת לשיחה משמעותית.
כדאי להתחיל לדבר על החזרה כמה ימים לפני תחילת המסגרת.
ספרו לילד מה צפוי לקרות, איך ייראה היום, מי יהיה איתו ואיך תיראה הפרידה.
שיחה בגובה העיניים יכולה להפוך את הלא-מוכר למוכר יותר ולהעניק לילד תחושת ביטחון.
אם במהלך החופש שעות השינה והיקיצה השתנו, אפשר להתחיל להחזיר אותן בהדרגה.
אפשר גם להכין יחד את התיק, לבחור בגדים ליום הראשון או אפילו לשחק משחק דמיון שבו הילד חוזר לגן או לבית הספר.
המטרה היא ליצור תחושת מוכרות לפני שהשגרה מתחילה בפועל.
במקום להתמקד רק בקושי, הזכירו לילד את היכולות שלו.
אפשר לומר:
"אתה זוכר איך הסתדרת בפעם הקודמת?"
"אתה כבר יודע הרבה דברים על הגן."
"אני סומכת עליך."
"גם כשקשה לך, אתה מצליח למצוא את הדרך שלך."
המסר הזה מחזק תחושת מסוגלות וביטחון.
טקס פרידה קצר וקבוע יכול לעזור מאוד.
חיבוק, משפט קבוע, נשיקה, נפנוף מהחלון או חפץ קטן מהבית יכולים ליצור לילד עוגן בתוך רגע של שינוי.
הטקס נותן לילד תחושה שהוא יודע מה עומד לקרות.
אם הילד בוכה, נצמד, כועס או מתנגד, נסו לעצור לרגע לפני שממהרים לשכנע אותו שהכול בסדר.
אפשר לומר:
"אני רואה שקשה לך להיפרד."
"אתה ממש רוצה שאשאר איתך."
"זה באמת שינוי גדול אחרי כל כך הרבה זמן בבית."
ואז, מתוך ביטחון ורוגע:
"אני יודעת שאתה מסוגל. אני אאסוף אותך אחר הצהריים."
**הכלה אינה אומרת להישאר בתוך הקושי ללא גבול. היא אומרת להיות עם הילד בתוך הרגש, ובמקביל לשדר לו ביטחון ויציבות.**
הכלה אינה אומרת להישאר בתוך הקושי ללא גבול. היא אומרת להיות עם הילד בתוך הרגש, ובמקביל לשדר לו ביטחון ויציבות.
חשוב לזכור שגם ההורים עוברים מעבר.
אחרי תקופה ארוכה של זמן משפחתי, החזרה לשגרה יכולה לעורר אצלנו רגשות שונים: הקלה, געגוע, עומס, דאגה ואפילו חשש מהפרידה.
ילדים מרגישים אותנו.
לכן, ככל שאנחנו מצליחים לשדר מסר רגוע ובטוח, כך אנחנו יכולים לעזור גם לילד להרגיש שיש מי שמחזיק עבורו את השינוי.
הילד זקוק להורה שרואה אותו, מקשיב לו ומסוגל להיות איתו גם כשהדרך קצת קשה
